פרשת תרומה

 

טעם סמיכות פרשת תרומה לפרשת משפטים, מסביר האור החיים הק', כי כדי לקיים מצוות צדקה, צריכים לדעת אם הכסף שהוא נותן נמצא אצלו בצדק ובמשפט.

ויקחו לי תרומה. הקשו המפרשים שהיה צריך להיות כתוב ויתנו, ומתרצים כי חז"ל אומרים שיותר ממה שהעשיר נותן לעני, העני נותן לעשיר, שעל ידי קבלת העני יכול העשיר לקיים מצוה גדולה של צדקה, וזה הפירוש של "ויקחו",שעצם הנתינה הוא בעצם לקיחה.

ויקחו לי תרומה. כתוב בתנ"ך "לי הכסף ולי הזהב",ולכאורה מה שייך לשון תרומה אצל הקב"ה, והרי כל הכסף שייך לו, אלא הפירוש הוא שהעיקר מה שהקב"ה מבקש מאת בני ישראל, שכשנותנים את תרומת ה', יתנו את זה עם כל הלב, וזה מה שכתוב אשר ידבנו "לבו", דהתרומה עצמה לאו כלום הוא, שהרי לי הכסף ולי הזהב, רק במה שנותנים בלב שלם זהו עיקר התרומה.

בשעה שעמד החפץ חיים להקים את בנין הישיבה שלו, בא אליו יהודי אחד ואמר לו: רבי! השם יתברך חנן אותי בעושר, ורוצה אני לזכות במצוה הגדולה להקים את בנין הישיבה מכספי בלבד, השיב לו החפץ חיים:כוונתך רצויה, ויגמלך ה' בעד מחשבתך הטובה, אבל את הצעתך אינני יכול לקבל, בנין ישיבה, ומקום תורה, מצוה היא, וצריך לתת אפשרות לכל יהודי להשתתף בה, וכך מצינו במשכן, שהקב"ה אמר: "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי"אף על פי שלפי חז"ל היה ביכולתו של כל אחד מישראל להקים המשכן, מכל מקום התורה ציוותה: "מאת כל איש" כדי שיהיה לכל אדם מישראל חלק בהקמת המשכן.

זהב וכסף ונחשת. 3 דרגות יש בנותני צדקה, הנותן כשהוא בריא, הנותן להינצל מסכנה ח"ו, ושכיב מרע המצוה לתת צדקה קודם מיתתו, ומרומזים באותיות זהב כסף ונחשת, זה"ב ר"ת ז'ה ה'נותן ב'ריא. כס"ףר"ת כ'שיש ס'כנה פ'ותח. נחש"ת ר"תנ'תינת ח'ולה ש'אמר ת'נו.

עוד מרומז באותיות זהב כסף נחושת כל הימים שבהם קוראים בהם קריאת התורה, ז' הוא היום השביעי - שבת קודש, ה' זה יום חמישי, ב' זה יום שני, כ' כפורים, ס' סוכות, פ' פסח- פורים, נ' נרות – חנוכה, ח' חודש, (ראש חודש וכן ראש השנה שאז גם ראש חודש,) ש' שבועות - שמיני עצרת - שמחת תורה, ת' תענית (חתם סופר).

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. למה כתוב "בתוכם", היה צריך להיות כתוב "בתוכו", דהיינו בתוך המקדש. ותירץ האלשיך הק' שהכוונה היא שכל אחד צריך לעשות מקדש בתוך לבו, שיהא מקום להשראת השכינה, וזהו ושכנתי בתוכם בתוך לבו של כל אחד ואחד.

ושכנתי בתוכם. מרומז באותיות "ושכנתי" שני הבתי מקדש, בית מקדש הראשון עמד ת"י שנה, "ושכנתי" אותיותושכן ת"י. בית המקדש השני עמד ת"כ שנה, "ושכנתי"אותיות ושני ת"כ (בעל הטורים).

את הארון עשו מעץ ומזהב, רמז שלכולם שייכת התורה בשוה, בין לעניים ובין לעשירים, עץ רמז לעניים זהב רמז לעשירים.

ועשו ארון וכו'. בארון כתוב "ועשו" לשון רבים, ולא כמו שכתוב בכל הכלים "ועשית" לשון יחיד, והטעם הוא להראות שהתורה שהיתה בתוך הארון, כולם שוים בה, ולכל אחד ואחד יש בה חלק. (אור החיים הק")

למה נקרא ארון הקודש בלשון "ארון", מפני שזה לשון אורה, שהתורה מביאה אור למי שעוסק בה(זוהר).

ועשו ארון עצי שטים אמתיים וחצי ארכו וכו'. כל השיעורים של אמות הארון אינם שלימות, שתים וחצי,אמה וחצי, זה בא לרמז שהלומד תורה צריך להחזיק עצמו כי עדיין עומד הוא במחצית הדרך, וטרם הגיע אל השלימות.

מבית ומחוץ תצפנו. הארון מרמז לתלמידי חכמים, וזה הכוונה מבית ומחוץ תצפנו, שתלמיד חכם צריך להיות תוכו כברו כמבואר בגמרא, שגם מבחוץ וגם מבפנים יהיה ניכר עליו שהוא ת"ח.

בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו. טעם האיסור שלא יסורו הבדים, כתב הרמב"ןשזה מחמת רוב קדושת הארון, שלא יטלטלו את הבדים שלא לצורך, ויש אומרים, שהארון מרמז על לומדי התורה, והבדים מרמז על מחזיקי התורה, וזה הכוונה לא יסורו ממנו,שצריכים להמשיך בהחזקת התורה ללא הפסק.

והיו הכרובים וגו' סוככים בכנפיהם. הכרובים היתה להם דמות של תינוקות, שזה מרמז לתינוקות של בית רבן, שלומדים תורה, וזה הפירוש סוככים בכנפיהם,שהם מגינים בתורתם על כל ישראל, ועל כל העולם, כמו שאמרו חז"ל, אין העולם מתקיים אלא בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן.

ופניהם איש אל אחיו. בגמרא מבואר שאם ישראל עושין רצונו של מקום,אז פני הכרובים איש אל אחיו, אבל אם ח"ו לאו אז ופניהם אינם מכוונים,ויש לרמז שהכוונה של עושין רצונו של מקום, זה ופניהם איש אל אחיו,שצריך כל אחד לדאוג לא רק על עצמו, אלא גם לאחיו, אבל אם דואג רק לעצמו, זה נקרא אין עושין רצונו של מקום ח"ו.

חז"ל אומרים שבחורבן הבית כשהגוים נכנסו להיכל ראו את הכרובים שפניהם איש אל אחיו, אומרים בשם מרן הגרא"מ שך זצ"ל ששאל לכאורה הלא זה היה בזמן שאין עושים רצונו של מקום, ואז היה צריך להיות שאין פני הכרובים איש אל אחיו, ותירץ שלעומת הגוים אנחנו בודאי נקראים עושים רצונו של מקום, דהיינו ביחס להגוים אנחנו צדיקים גמורים.

אל הכפורת יהיו פני הכרובים. הפירוש שהכרובים יהיו פניהם למטה לכיוון הארון,לרמז שהאדם הלומד תורה, צריך שיהא שקוע כולו בתורה.

כתוב בפרשת בראשית כרובים אומר רש"י שזה מלאכי חבלה, ואצל הארון הכרובים הם רמז לתשב"ר, כי הילד אם הוא בחוץ זה מלאכי חבלה ואם הוא בתוך המשכן הוא קדוש וזה תשב"ר.

וכן כתוב במשלי, ולשון רכה תשבר גרם, "תשבר גרם" ר"ת ת'ינוקות ש'ל ב'ית ר'בן ג'זירותר'עות מ'בטלות, שעל ידי שבני ישראל לומדים תורה הם יכולים לבטל כל הגזירות רעות ח"ו של כל העולם.

מבין שני הכרובים. הקב"ה דיבר עם משה מבין שני הכרובים,שזה ר"ת משה (בעל הטורים).

וארבעים אדני כסף תעשה תחת עשרים הקרש. אדנים הם מלשון אדון, אבל בכל זאת היו מונחים למטה תחת הקרשים, זה בא ללמדנו, שמי שמשים עצמו למטה, ואינו מתגאה על אחרים, סופו שיהיה אדון.

קרש הם אותיות "שקר", שהמשמר עצמו מן השקר, עושה את עצמו כמו קרשלמקדש, אבל אם ח"ו אינו נזהר, אז זה שקר היפך הקדושה.

במשכן מרומזים הג' דברים שהעולם עומד עליהם, תורה עבודה וגמילות חסדים, היו בו 48 קרשים, כנגד מ"ח קניני התורה, הקרבנותהם כנגד עבודה, והבריח התיכון מרמז לגמילות חסדים, כמבואר בחז"ל שהבריח התיכון נעשה מאשל אברהם אבינו ע"ה, שהיה מכניס בו אורחים,כמו שאיתא בתרגום יונתן בן עוזיאל, שהמלאכים כרתו את אשל אברהם וזרקוהו לים, והיה צף על פני המים, והמלאכים צעקו שזה מאשל אברהם, לקחוהו בני ישראל ועשו מזה בריח התיכון, והיו בו הרבה ניסים, שהיתה מדתו 70 אמה ונכנס לכותלי המשכן בשלושת הצדדים בשלמותו כמו נחש. וזה בא לרמז שאם עושים הג' דברים הללו, זה מביא להשראת השכינה, כמו שהיה במשכן.

חז"ל אומרים שבמשכן שהיה במדבר, היתה בו השראת השכינה בכל יום כמו ביום הכיפורים, שאהרן היה יכול להיכנס לקודש הקדשים כל יום, וכן משה רבינו,אבל בבית המקדש של הורדוס, אף שאמרו חז"ל שמי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין יפה מימיו, בכל זאת רק ביום הכיפורים היה יכול הכהן הגדול להיכנס לפני ולפנים, שהשראת השכינה של יום כיפור לא היתה בכל יום, רואים מזה שאף שבמבט החיצוני היה הבית המקדש יפה הרבה יותר מהמשכן שהיו בנוי מקרשים ויריעות, בכל זאת העיקר הוא הפנימיות ולא החיצוניות.

3 כתרים היו במשכן, זר זהב של הארון סימן לכתר תורה, זר זהב של המזבח סימן לכתר כהונה, זר זהב של השלחן סימן לכתר מלכות(רש"י). כמו"כ יש בתורה 3 פעמים המילה "ונשמע" כנגד ג'כתרים אלו, נעשה ונשמע-כתר תורה (פרשת יתרו). ונשמע קולו-כתר כהונה(פרשת תצוה במעיל). ונשמע פתגם המלך-כתר מלכות (מגילת אסתר).

אצל השלחן כתוב, ועשית לו מסגרת, זה בא לרמז,לשלחנו של אדם בשעת סעודתו, שצריך שיעשה לו מסגרת סביב, שלא ימלא את כל תאוותו (כלי יקר).

מידות השלחן באורך ורוחב הם שלימות, אורכו שתי אמות, רחבו אמה, אך הגובה אמה וחצי, ארכו ורחבו מרמזים על כמות האכילה, שיהיה מסתפק בכמה שיש לו, וגבהו מרמז על איכות האכילה, וכוונת האכילה אין בזה שלימות, כי צריך שיכוין מה שיותר.

ואת המנורה נכח השלחן. המנורה מרמזת על תורה, כמו שכתוב נר מצוה ותורה אור. ושולחן מרמז על פרנסה, וזה הכוונה ואת המנורה נוכח השלחןשזה לעומת זה, שאם אין קמח (פרנסה) אין תורה, ואם אין תורה אין קמח (מפרשים).

כתב הרמב"ן שעל ידי המנורה יש השפעה של ברכה ושובע לכל ישראל,כמו שאצל אלישע ע"י האסוך שמן נתמלאו כל הכלים שמן.

כתוב בתהילים (קי"ט) פתח דבריך יאיר, בפסוק זה מרומז שכל הפתיחות של החמשה חומשי תורה יש בהם אחד מן הסימנים של המנורה. דהיינו שפתח דבריך שהוא תחילת החומש, יאירמרמז על המנורה. שהיא מלשון אור, ואלו הן הסימנים: בפסוק הראשון של בראשיתיש ז' מילים, מכוון כנגד ז' קני המנורה, בפסוק הראשון של שמותיש י"א מילים, כנגד י"א הכפתורים, בפסוק הראשון של ויקראיש ט' מילים, כנגד ט' הפרחים, בפסוק הראשון של במדבר יש י"ז מילים, עם הכולל י"ח, כנגד י"ח טפחים גובה המנורה, בפסוק הראשון של דברים יש כ"ב מילים, כנגד כ"בהגביעים.

ר"ת אדר. ר'אש ד'ברך א'מת, אמתזה התורה שנאמר אמת קנה, ובאדר קיבלו את התורה באהבה.

אמת ר"תא'נכי (הדיבור הראשון של עשרת הדברות) מ'אימתי (המשנה הראשונה של הששה סדרי משנה) ת'נא היכא קאי (המילים הראשונות של הש"ס).