אמרי שפר י"ד טבת ה'תשע"ה
ידוע לכולם שהאדם מנצל אחוז זעיר בלבד מן הפוטנציאל השכלי שלו. אם נלמד להתרכז ולהתעלם מדברים המסיחים את הדעת, אין ספק שנוכל להצליח יותר! (הרב נח וינברג זצ''ל)
ידוע שפעם ישב בנו של החפץ חיים זיע"א בקרב חסידים, וכל אחד סיפר "מופת " מהרב שלו. וכשסיימו - שאלוהו : איזה מופת אבא שלך עשה? אמר להם: כולם סיפרו איך שצדיק גוזר והקב"ה מקיים. אבי מורי היה בעל מופת כל חייו - שהקב"ה היה גוזר, וצדיק מקיים!
יהודי אחד בא אל החפץ חיים לבקש ממנו ברכה שיהיו בניו יראים ושלמים. השיב לו החפץ חיים: בעזרת ברכה אתה מבקש להשיג זאת?! על דברים כגון אלה יש לעמול הרבה ומתוך מסירות נפש רבה מאוד.
יהודי אחד נסע פעם מפולין לאמריקא בכדי לבקר את בנו שעבר לגור שם וראה שהוא פרק מעליו עול תורה ומצוות, א"ל אביו זש"ה לך לך מארצך ואעשך לגוי גדול. (נמלצו לחכי)
"זהירות בכבוד חבר"
סיפור אמיתי על זוג שהיו חשוכי בנים למעלה מעשרים שנה, ולאחר שניסו את מזלם אצל גדולי הפרופסורים בארץ ובאמריקה, ועשו את כל הסגולות והטיפולים השונים ללא הועיל . נכנס הבעל בצערו הגדול אל אחד מגדולי הצדיקים, והתחנן על נפשו לישועה רבתי. אמר לו הרב הצדיק: "אינני יכול לעזור לך בענין זה כלום, עד שלא תתבונן תחילה היטב בנפשך, אם לא גרמת צער במישרין או בעקיפין לאיש יהודי! אולי יש למישהו קפידה עליך? ".
חשב האיש חשבון נפשו, ולא מצא שום אדם בעולם שציערו או שיש לו קפידה עליו חלילה, הוא היה מעודו איש ישר ונוח לבריות .כשחזר עם תשובתו אל הרב, ביקשו לשוב ולעיין היטב, שאף אם עתה אינו מוצא שום אדם שציער, אולי בעבר הרחוק לפני שנים גרם צער למאן דהוא ...
לאחר התבוננות מעמיקה ושחזור כל ימי חייו מעת ילדותו, נזכר פתאום בחסד ה' עליו במקרה קשה שקרה עמו בעת שהיה בשיעור ג' ישיבה קטנה! וגופא דעובדא, שבאותה ישיבה היה נהוג כמו בהרבה ישיבות, שהבחורים המבוגרים משיעור ג' מתמנים כאחראיים על עניינים שונים שבניהול הישיבה, בפנימייה במשרדים ובמטבח וכיוצא, אך הוא נתמנה בתור 'גבאי', הממונה על חלוקת העליות בקריאת התורה.
באותו מחזור היה בחור אחד משיעור ג' חלוש ומסכן מעט, שסבל מצליעה קלה ברגלו, כולם ידעו והרגישו שהוא מתבייש בצליעתו, ולכן השתדלו תמיד להימנע מלקרוא לו לבוא ברבים, שלא יתבייש בהליכתו המקרטעת. גם הגבאי דנן, נמנע אכן לקוראו לעלייה לתורה, כדי שלא ייבוש.
שנה אחת בשבת קודש, בקריאת התורה, חשב הגבאי 'החברמן' לעשות קצת 'שמח' בישיבה, ועל כן הרשה לעצמו לקרוא לאותו בחור צולע ומסכן לעליה ...
הבחור האדים והחוויר חליפות, הוא התמלא בושה ועלבון, וממש פחד לזוז ממקומו לעלות לתורה , והגבאי מאיץ בו לעיני כל: "נו, קרב נא הלום אל תתבייש!". עבור בחורי הישיבה היה זה 'קורבן' של מן המוכן... תיכף החלו ללעוג לו, ולהאיץ בו: "אל תחשוש, לא יקרה לך כלום –! אנחנו לא ממהרים... יש מספיק זמם... נמתין בסבלנות עד שתיסרך לעלייה שלך!"...
הבחור נעלב ונפגע עד עמקי נשמתו, מה שעבר עליו באותם דקות לא ניתן לתיאור! הוא הרגיש שמעיו מתהפכות בקרבו וליבו נשבר לרסיסים, על אף שמבחוץ ניסה להסתיר זאת ככל יכולתו. תיכף בתום התפילה שכחו הבחורים לגמרי מן המקרה המביך שהיה בקריאת התורה של הבוקר ...כשנזכר עתה האברך המבוגר באותה שגגה נוראה שיצאה מתחת ידו בבחרותו, חש תיכף שמא כאן טמום סוד צרתו הגדולה, ממנה סובל הוא שנים רבות כל כך!
הוא החל אפוא מיד בחיפושים קדחתניים אחר אותו אדם. חלפו כבר מאז עשרות שנים, והוא נצרך לערוך בירורים רבים כדי לאתרו. בסופו של דבר התברר, שעדיין אותו בחור לא התחתן מחמת כל בעיותיו, והוא יושב מסכן בביתו, וממעט בדיכאונו להיפגש עם אנשים. גם לעבודה אינו יוצא, ואינו מביא שום פרנסה, רק יושב בביתו שבור ומדוכא, רחמנא ליצלן . בלב כבד הוא קם ונסע לביתו של אותו בחור, נקש בהססנות על הדלת, וביקש להיפגש עם אותו בחור . כשיצא אליו הבחור צולע ומקרטע ברגלו אל דלת הכניסה , שאלו "מי אתה?'' – נקב האיש בשמו, והזכיר לו שלמדו יחדיו בישיבה פלונית, והוא רוצה לשוחח עמו מעט בעניין חשוב . תיכף כששמע הבחור את שמו, טרק את הדלת בחוזקה , ולא אבה לדבר עמו אף מילה! מיד הבין האיש והרגיש שיש בליבו טינה כבדה עליו, וכאן היא נקודת הקפידה הנוראה שמביאה עליו את כל הקטרוג הקשה! והחל בניסיונות חוזרים ונשנים, שיואיל הבחור בטובו לפחות לשמוע מה שיש בפיו לדבר עמו, עד שלבסוף נענה הבחור והסכים להכניסו פנימה.
תיכף משהתיישבו אל השולחן פרץ האיש בבכי מר בלתי נשלט, כל הכאב הנורא והעצור של עשרות שנות עקרות הצטברו אל אותה בכייה והתייפחות! לאחר שנרגע מבכיו המרטיט, הזכיר לו לבחור את המעשה הנואל שפגע בו לפני עשרות בשנים, וביקש את סליחתו ומחילתו. אך הבחור נעשה פתאום קשה כאבן", וכי צריך אתה להזכיר לי ? הסיפור הזה יושב לי על הלב שנים רבות, ולא מפסיק לכאוב לי! לנגד עיני עומד כמו עכשיו אותו מראה נורא, של עיני עשרות בחורי הישיבה הנעוצים בי בלעג ובקלס... החיים שלי נשברו מאז לגמרי! וכיצד ניתן למחול על כך?".
כראות האיש גודל צערו ושברון ליבו של חברו, דיבר הרבה על ליבו לפייסו ולנחמו, הוא הסביר לו שוב ושוב שחלילה לא התכוון ללעוג לו בזדון, הס מלהזכיר! לבסוף הוציא מחיקו 'פנקס שיקים' והחל למלא את כל השיקים שבפנקס כולו, לטובת אותו בחור , בסכום חודשי נאה ומכובד ביותר!
לאחר זמן רב של שיחה ופיוס מקרב לב ונפש, הצליח בסייעתא דשמיא לדובב את ליבו של חברו המסכן, ולפרוק מעל ליבו את הררי הכאב הכבד שרבצו וגדלו עליו במשך השנים... הוא נענה ומחל לו בלבב שלם, ואף הודה לו מאוד על סיועו ועזרתו היפה בפרנסתו !
אל השולחן הוגש כיבוד קל ומשקה, ושני החברים שתו 'לחיים', ולחצו ידיים באהבה וקרבת לב! היה זה מעמד מרגש עם הרבה דמעות של גיל ואושר, שניהם הרגישו שאבן כבדה נגולה מעל ליבם, ונפרדו כידידים מחודשים, ובלב מלא שמחה, כפגישת אהבת חברים וידידים מנוער!
למחרת היום חזר האיש אל הרב הצדיק, וסיפר לפניו על כל השתלשלות העניינים. אמר לו הרב: הן אמנם חלק זה של 'בין אדם לחברו' סידרת ב"ה על הצד היותר טוב! אבל יש כאן חלק נוסף של 'בין אדם למקום'. כי מלבד מה שחוטא האדם כלפי חברו, הרי יש בו גם עבירה על ציווי הבורא מלכו של עולם, שציוונו בתורתו הקדושה "ואהבת לרעך כמוך!" עם כל המצוות הכלולות בה, והרי הכעסת את קונך באותה עבירה קשה שבינך לבין חברך .תן דעתך בדבר! כמה צער נגרם למלך, כשמזלזלים ומביישים את בנו יקירו מחמד ליבו ונפשו?! ולכן צריך אתה אף לפייס את המלך מ"ה ולשוב בתשובה שלמה .
האיש סבר וקיבל, והחל לשפוך את נפשו לפני ה', 'ויעתר לה'' בתפילות נוראות המלווים בבכיות ודמעות נרגשות , שימחול ויסלח לו על מה שגרם צער נורא לשכינתא קדישתא, אימא עילאה, במה שרמס עד עפר את כבוד בנה יקירה האהוב והחביב! ואכן שמע ה' תפילתם, 'וייעתר לו ה'! ''ולתקופת הימים נושע בבן זכר, אשר אחריו באו עוד הרבה בנין ובנות כ''י" ויברך ה' את ביתו בברכה טובה ונאמנה .
ללמדנו גודל הזהירות הנצרכת בין אדם לחברו –! לעולם לא תוכל לדעת עד היכן נוקב ומעמיק העלבון והפגיעה, שעלול לפעמים לרסק את ליבו ונפשו של חברך לרסיסים! והכל מחמת בדיחה שחמדת על חשבונו, או התכבדת בקלונו, ברגע של קלות וחוסר זהירות בכבוד חברך!
חוויית השבוע שלי
הסחת דעת,החפץ חיים,מופת,מסירות נפש,פולין,אמריקה,כבוד,חבר,אמרי שפר,חוויית השבוע שלי,
