אמרי שפר כ"ה טבת ה'תשע"ה
אמר שלמה המלך: "דאגה בלב איש ישיחנה" (משלי י"ב). נחלקו רב אמי ורב אסי, חד אמר ישיחנה מדעתו, וחד אמר: ישיחנה לאחרים. (עצות דברי יאשיהו)
ארבעה הפרשיות האחרונות של התורה הם ניצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה. כאשר בני הזוג 'ניצבים' על דעתם ואינם מוכנים לוותר, אז 'וילך' או שהולכים לרב או לרבנות... אך כאשר מקיימים 'האזינו' כל אחד מאזין לשני, 'וזאת הברכה' הברכה מגיע אל הבית...
הרבי אמר לתלמידיו כל שבועיים שמחה ר"ח שבט, ט"ו בשבט, ר"ח אדר, פורים, ר"ח ניסן, פסח, ר"ח אייר, י"ד אייר פסח שני, י"ח אייר ל"ג בעומר, ר"ח סיוון, חג השבועות, שה' יעזור לנו שיהיה כל השנה שמח.
ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה (ט, לג). וי"ל דאיתא (בתענית ז): שעצירת גשמים באה בעוון ביטול תורה. וזהו הרמז "ויחדלו הקולות" כשנמנעו מהקול תורה אזי "ומטר לא נתך ארצה" דהיינו עצירת גשמים. (החיד"א
חודש שבט – שנשמע בשורות טובות, שמרם, ברכם, טהרם, ואין בשבטיו כושל...
יצר הרע – יש לראותו כרוצח העומד מולך ובידו גרזן, והוא מוכן תמיד להתיז ראשך מעליך, ואם קשה לך לצירו כך – סימן שהוא כבר התיז את ראשך. (הרה”ק רבי שמחה בונם מפשיסחא)
"ירושלים. מקום שהכול זוכרים ששכחו בו משהו, אבל הם אינם זוכרים מה שכחו" (יהודה עמיחי)
ירפאו הפצעים, ולא הדיבורים הרעים. (הרה”ק רבי יוסף קמחי)
הקב"ה מנהל את העולם, לא הטכנולוגיה (אפריון שלמה, גליון 104)
מובטל אחד חיפש עבודה בנרות. לאחר מספר חודשים בהם נחל אכזבות מרות ואפס תוצאות, החליט להיענות למודעת דרושים של חברת מחשבים המחפשת עובדי ניקיון. הגיע האיש לראיון בתקווה, התייצב לפני המנהל וענה על שאלותיו, ואף הצליח להרשים אותו כשהדגים בפניו את כישוריו בתחום. לאחר מספר דקות הודיע המנהל למועמד המאושר: "התקבלת לעבודה! השאר לי את כתובת הדואר האלקטרוני שלך, ואמסור לך דרכו את המקום והזמן בו עליך לעבוד." השיב האיש בבושת: "אין לי דואר אלקטרוני." "אם כך", הפטיר המנהל בלי להניד עפעף, "לא תוכל לקבל את העבודה. אנחנו עובדים רק דרך דואר אלקטרוני!". כשדמעות בעיניו ודכדוך בליבו עזב מיודענו את המקום. "אפילו להיות פועל ניקיון אינני יכול! מה אעשה? מנין אתפרנס?"
במר ייאושו החליט לפנות לשוק הסיטונאי, ולנסות שם את מזלו. הוא קנה כמה אבטיחים, בשלושים בשקלים האחרונים שנותרו לו. את האבטיחים פרס לפרוסות, עבר מבית לבית ומכר כל פרוסה בחמישה שקלים. כך הכפיל ושילש את כספו תוך זמן קצר. כך חזר התהליך על עצמו מספר פעמים, עד שבסוף היום חזר לביתו, ובאמתחתו הפדיון היומי כמה מאות שקלים. בצורה זו הוא התמיד בעבודתו בימים הבאים. הוא השכים קום עם שחר, ובהרבה עמל ויזע הוא השתכר למחייתו סכומים לא מבוטלים. כשגדל היקף המכירות – רכש לעצמו טנדר שיקל עליו את עבודתו, טנדר שהוחלף תוך שנה במשאית, וכעבור שנתיים בצי של רכבים העומדים לרשותו.
לא חלפו שנים רבות והוא הפך לבעלים של אחת מרשתות השיווק המובילות במדינה. יום אחד פנו אליו מהמזכירות של אחד מאילי ההון המפורסמים, המבקש להיפגש איתו בכדי לבצע עסקה גדולה. המזכיר שאל אותו לכתובת הדואר האלקטרוני, בכדי לייעל את הקשר ביניהם. כשהשיב האיש שאין לו דואר אלקטרוני, ענה הלו המזכיר: "אין לך דואר אלקטרוני, ובכל זאת הגעת לכזאת הצלחה מסחררת?! אני רוצה לדמיין לאן היית מגיע לו היה לך דואר אלקטרוני!..."
"הרשה לי לפקפק על דבריך! לאילו הישגים מסחררים הייתי מגיע אילו היה לי דואר אלקטרוני? לו היה לי דואר אלקטרוני הייתי היום פועל ניקיון!"
המסמכים שנשכחו במונית (הרב דוד קליינר "שלום לעם")
כשמאיר הבחין כי שכח את תיק הג'יימס-בונד שלו במונית שזה עתה ירד ממנה, היה מאוחר מדיי. המונית כבר פתחה בנסיעה והתרחקה ממנו במהירות. 'הֵ יי! עצור! עצור!' צעק מאיר, אבל הנהג, כמובן, לא שמע אותו. בתיק הג'יימס-בונד שנותר במונית היו כל המסמכים הדרושים לפגישה החשובה שנקבעה לו בתל אביב, ועכשיו הוא נשאר בידיים ריקות.
בדיקה זריזה העלתה שמצבו עגום עוד יותר: אין לו את פרטי נהג המונית, אין לו את כתובת המשרד שאליו הוא אמור להגיע, וכאילו כדי להשלים את התמונה, גם הטלפון הנייד שלו היה בתוך התיק ומכוון על מצב של... רטט. הדבר היחיד שמאיר צמח הספיק לעשות היה לרשום בעט על כף ידו את מספרה של המונית שהלכה והתרחקה במהירות.
שעתיים של טלפונים בהולים לכל מי שיכול היה לעזור עברו על מאיר, מתוך תא טלפון ציבורי שהיה בסמוך. לבסוף הצליח להשיג את הטלפון של חברת המוניות, ואחרי עוד זמן מה, כבר היה בידו מספר הטלפון האישי של הנהג בכבודו ובעצמו. הייתה רק בעיה 'קטנה'. הנהג היה בעיצומה של נסיעה ל... באר שבע. למאיר לא נותרה ברירה אלא להודיע על ביטול הפגישה החשובה, ולהמתין במשך שעתיים מעצבנות ומשעממות עד שובו לתל אביב של הנהג ה'נמלט'. סוף סוף הגיע לידיו בחזרה התיק האבוד.
מאיר פתח אותו כדי לבדוק שהכול נמצא במקומו ולאחר מכן הביט בסלולארי שלו לראות מי חיפש אותו בארבע השעות האחרונות. לתדהמתו הרבה, על צג הטלפון היה רשום: 'יש לך 14 הודעות קוליות חדשות'. 14 הודעות? נחרד מאיר. מי חיפש אותו כל כך הרבה פעמים? הוא חייג לתא הקולי, הקיש את סיסמתו, והחל לשמוע את ההודעות ברצף. ההודעה הראשונה הקפיאה את דמו בעורקיו: 'שלום אדון צמח, מדברים מבית הספר של הבן שלך, יוסי. אנחנו בטיול שנתי במדבר יהודה והבן שלך נעלם. אנחנו מחפשים אותו כבר שעתיים. אנא צור קשר בהקדם'. מאיר ההמום לחץ במהירות על המקש שהעביר אותו אל ההודעה הבאה: 'שלום אדון צמח. זה שוב מבית הספר. מצאנו את הבן שלך, הוא נפל מצוק ושוכב בנקיק כשמצבו לא ידוע. הזעקנו צוות חילוץ. אנא צור קשר בדחיפות. תודה ובשורות טובות'.
הטלפון כמעט נשמט מידיו הרועדות של מאיר כאשר עבר להודעה הבאה: 'מר צמח, למה אתה לא מגיב? המסוק מתעכב ואנחנו לא מצליחים להגיע אל הבן שלך. בבקשה תתקשר אלי מיד כשאתה מקבל את ההודעה'. מאיר הרגיש כיצד הדם אוזל מפניו ולבו משתולל בחזהו. ההודעה הבאה הייתה מאשתו, ונאמרה מתוך בכי סוער: 'מאיר!!! איפה אתה??? אל תשאל מה קרה ליוסי שלנו, ועכשיו גם אתה נעלמת. למה אתה לא עונה? מאיר!!!'
ההודעה הבאה כבר הייתה מאחיו: 'מאיר, תענה כבר למען ה', לא מספיק מה שקרה ליוסי, ועכשיו גם אתה נעלם? תחזור אליי מיד. אנחנו משתגעים פה!' מאיר חש שהוא מתעלף. אבל ההודעה הבאה כבר הייתה מרגיעה יותר. 'מאיר שלום, מדבר אבי אלבז, קצין יחידת החילוץ. הבן שלך במסוק ואנחנו בדרך להדסה עין כרם. מצבו בינוני ויציב, אבל הוא יהיה בסדר. הוא בחורצ'יק חזק...'
ההודעות הבאות היו מרגיעות יותר ויותר, עד ההודעה האחרונה שהתקבלה חמש דקות קודם לכן: 'אבא, זה אני, יוסי. אל תדאג, נפצעתי קצת ברגל ואני בסדר גמור. אימא לידי...'
דבר ראשון, כמובן, מאיר התקשר לאשתו וסיפר לה מדוע נעלם כל היום. 'צריך ללמוד מזה שיעור לחיים', אמר מאיר לאשתו בהתרגשות, 'הבן שלי נפל מצוק גבוה, כל העולם מחפש אחרי כבר כמה שעות, ואני לא ידעתי מכל זה. הייתי כל כולי שקוע בעגמת הנפש על איבוד התיק וביטול הפגישה. כמה כל זה נראה עכשיו שטותי לעומת הדרמה האמיתית שהתחוללה באותו זמן... 'הרי אם לא הייתי שוכח את התיק במונית, הייתי מגיע לפגישה, אבל תוך כמה דקות היה עובר עלי מתח כפול ומכופל עם קבלת הידיעה הראשונה על היעלמו של יוסי, וכמובן כל השעות הארוכות של מריטת העצבים והמתח הנוראי, עד שנודע שהוא בסדר גמור... 'אני חשבתי שקרה לי הנורא מכול כאשר הפגישה התבטלה, אבל עכשיו אני רואה שמן השמים ריחמו עלי ומנעו ממני את הדאגה הנוראית לשלומו של יוסי. עכשיו קיבלתי דוגמה מדהימה למה שאנחנו אומרים תמיד: 'כל מה שעושה ה' - הכול לטובה'.
ולכן יקיריי, נתפלל לה' ונייחל שלא יהיו לנו צרות וניסיונות. אבל נפנים בתודעתנו שגם אם תגיע איזו שהיא צרה ל"ע, או איזה שהוא מצב לא נעים, וגם אם בשעת מעשה זה יראה מאוד גרוע, בסופו של דבר יתברר לנו שהכול אבל הכול היה לטובה'.
שבת שלום וחודש טוב ומבורך!!!
חוויית השבוע שלי
דאגה בלב איש,אמרי שפר,ניצבים,וילך,האזינו,זאת הברכה,שבט,ירושלים,טכנולוגיה,מונית,סיטונאי,חוויית השבוע שלי,
