אמרי שפר ח' אדר ה'תשע"ה
אל תחשוש לבקש עצה מאחרים "מכל מלמדי השכלתי" .
בשם הגה"ק הגרי"ז מבריסק זי''ע אומרים, שפירש בדרך צחות: שבא הכתוב לומר, שאפילו ש"מרדכי היה משנה למלך וגדול ליהודים", עם כל זה הוא לא הסתנוור... אלא היה "ודובר שלום" - היה אומר "שלום" "לכל זרעו –" היינו לכל אחד אפילו לילד! ולא הרגיש בזה שום פחיתות כבוד!...
הבגד איננו רק כיסוי לגוף - כייעודו הראשוני בימי אדם הראשון. הוא גם כלי לעלייה ולהשגה. כמו של הכהן במקדש, הוא תזכורת אקטיבית ליעדים הרוחניים אליהם אנו חותרים. בגד זול מכתיב לאדם, מכורח, יעדים אנטי-ערכיים. משכך, ישנה משמעות רבה מאוד לבגד בעיצוב זהות הבית היהודי. הבגד מבטא את הרוח החינוכית של הבית. את הכיוון לאורו יצעדו בניו. (הרב אברהם ישראל פרידמן)
''הבגדים עושים את האדם"
הצחוק נובע מתוך רגש נפשי עמוק , תדע כיצד להשתמש .. בו ברצינות
הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי ע" היה קורא את הפסוק "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו" על פורים ויום הכיפורים. כי בפורים קודם מתענים ואחר כך משתה ושמחה, וביום הכיפורים להיפך, קודם בערב יום הכיפורים מצווה להרבות באכילה ושתיה, ואחר כך מתענים. וזה פשוטו של מקרא " : והסר שטן מלפנינו ומאחרינו". כי בערב יוהכ"פ השטן מקטרג על ישראל שעסוקים באכילה ושתיה, מראים לו על "מאחרינו", שיביט על יום המחרת שהיהודים יתענו ויתקדשו מחר, מערב עד ערב. בפורים שוב בא השטן לקטרג על ישראל שהם שמחים, אז מראים לו את "ומלפנינו", שיסתכל על התענית של יום האתמול...
יש אומרים אם האדם היה שומע את ההספדים לפני מותו, לא היה מת!
ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים (ג ח.) - זו היתה טענת המן למלך: "מפוזר ומפורד בין העמים –" אין הם חסים עוד על כבודם, את כל המחלוקות הפנימיות שביניהם, את כל הפיזור והפירוד שלהם, הם נושאים ומוציאים החוצה אל רשות הרבים, אל "בין העמים", והודות לכך גלויים וידועים לנו כל חסרונותיהם וכל חולשותיהם, וכבר אנו יודעים, איפוא, איך להילחם בהם ולנצחם ...
אמונת חכמים (ברכי נפשי)
בשהותי פעם בקרית צאנז בנתניה, פגשתי אחד החסידים בשם הרב ישכר דב רוזנברג, וראיתי עליו מאור פנים מיוחד במינו, ומן הדברים שסיפרו לי עליו הבנתי שמדובר ביהודי המוסר את נפשו לדברים שברוחניות, ועושה חסד עם הציבור בצורה יוצאת מן הכלל. וכשסיפר לי הוא עצמו מה עבר עליו, הבינותי מדוע הוא מתאמץ כל כך לעלות ולהתעלות. מהסיפור המופלא שהיה בפיו, נוכל ללמוד גם שיהודי שנחון באמונת חכמים אמיתית, ולא זז כמלוא הנימה מהוראותיו של רבו, יראה נסים ונפלאות, ויזכה לדברים גדולים באמת.
הרופאים סירבו לקחת אחריות.
במוצאי שבת פרשת 'תצוה', אור לי"ד אדר א' תשל"ו, נפל הרב רוזנברג לתוך פיר של מעלית בעומק של 7 מטרים. נחבלתי קשות, הוא מספר, והרופאים בבית החולים לא קידמוני בבשורות מרנינות.... בצילום הרנטגן אובחן שיש לי שבר בחוליה שבשדרה, רח"ל, ושתי כפות הרגליים היו מרוסקות . הרופאים המליצו, תשמעו טוב, לקשור אותי במתיחת חבל למיטה לתקופה שבין 9 חודשים לשנה תמימה. לא פחות ולא יותר. וזאת כדי שהחוליה השבורה לא תלחץ על חוט השדרה. אחרי שאהיה קשור למיטה לכל אורך התקופה הנ"ל, אצטרך לעבור ניתוח בשדרה, כדי לחבר את החוליה לחוליות השכנות. ואם לא היה בכל זה, אזדקק גם לעבור ניתוח על הרגליים. הצפי הרפואי היה שגם אם אצא מהניתוחים הללו בשלום, אשאר נכה קשה לכל ימי חיי. מספר הרב רוזנברג: כיון שמעודי לא עשיתי שום פעולה בלי להיוועץ תחילה במורי ורבי, הגה"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל, בעל ה'שפע חיים', גם הפעם שלחתי את צילום הרנטגן אל הקודש פנימה, וביקשתי מהרבי שיעיין בו. והנה, השליח חוזר אליי, נושם ונושף, וכולו נרגש, ואומר שהרבי אמר שאבחנתם של הרופאים שמדובר בשבר בחוליה, היא טעות! עוד זאת, הרבי ציווה להעבירני לבית חולים אחר, שם מתמחים במיוחד ברפואת שברים שבפרקים. הרופאים, בשומעם את הוראתו של הרבי בעניין ההעברה לבית חולים אחר, סירבו לקחת על עצמם אחריות לפעולה זו, באומרם שאסור להזיזני כמלוא הנימה, וכל תנועה שתיעשה עתה באיברים הפגועים, יכולה לשתק אותי לגמרי לכל החיים.
בירור בדינה של הבהמה
שלחתי שוב את דברי הרופאים אל הרבי, אבל ה'שפע חיים' אמר שהוא לוקח את הדבר תחת אחריותו. לכן, כשבית החולים דרש שאחתום על הסכמתי להעברה, חתמתי ללא כל פקפוק. 'אם הרבי לקח אחריות, מה לי לחשוש! צדיק גוזר והקב"ה מקיים', אמרתי לעצמי, ולסובבים אותי. ואכן, ההעברה עברה בשלום רב, ולא התעוררה כל בעיה. בבית החולים השני צילמו שוב את האיברים הפגועים, והנה פלאי פלאים, בצילום הנוכחי אובחן שהשבר איננו כה חמור, המצריך קשירה למיטה. החוליה לא נשברה כלל, ובסך הכל היא נדחסה קמעה, ואינה לוחצת על חוט השדרה. הבשורה הזו כמעט ו'הקפיצה' את ר' ישכר- דב ממקומו... נעבור אל חדרו של הרבי זצ""ל. כ"ק האדמו"ר ירד בינתיים לטבול במקווה, ואחר כך התיישב לברר מה דינה של בהמה שנפצעה בשדרתה, במקרה דומה שהיה אצל החסיד. במשך כל שעות הלילה ישב הרבי וערך משא ומתן הלכתי, שבסיומו הכשיר את הבהמה . וכל זה כדי 'להכשיר' את שדרתו וחולייתו של ר' ישכר דב, שהרי טריפה אינה חיה... אחרי שבוע השתחררתי מבית החולים, ואמנם הייתי רתוק עדיין לכסא גלגלים, אבל ברוך השם שלא נאלצתי להיקשר למיטה לתקופה כה ארוכה.
'היית כבר בעולם האמת'
עברו עוד 3 שבועות, ובסעודת פורים התעקשתי להגיע אל שלחנו של הרבי בסעודת פורים. כאשר התקרבתי אליו, והתכופפתי מכיסא הגלגלים כדי לתת לו שלום ולנשק את ידיו הקדושות, פנה אליי בחיוך, ואמר בפנים צוהלות: 'לאחר פורים תוכל כבר ללכת על הרגליים שלך' .אחרי הסעודה הכניסוני אל הקודש פנימה, ואז אמר לי הרבי בהאי לישנא: 'תדע שהיית כבר בעולם האמת, והחזרנו אותך משם, והינך ממש כקטן שנולד'! כיון שאמונת צדיקים פיעמה בי בחוזק, קמתי למחרת בבוקר ודרכתי על רגליי, אבל מיד נפלתי ארצה, כי לא הייתי מסוגל עדיין לעמוד על הרגליים בלא תמיכה.ח זרתי למיטה, ושיננתי לעצמי שוב ושוב את דבריו הקדושים שלאחר פורים אוכל כבר ללכת על הרגליים שלי, וכעבור שעה נוספת קמתי שוב מהמיטה, והפעם דרכתי בזהירות על שתי רגליי, כשמרבית המשקל נשען עדיין על הידיים הסומכות, ואני נשען על השידה שליד המיטה. חלפה עוד שעה, וניסיתי שוב, והנה אני מסוגל לעמוד כבר כמה שניות לבד. וכך מדי שעה נעמדתי על רגליי, תוך שאני מאריך את זמן העמידה, עד שבסופו של היום הייתי כבר מסוגל ללכת לבדי כמעט מבלי תמיכה. כעבור שבועות ספורים לא הרגשתי כלל כאבים, והלכתי כאחד האדם.
כששמעתי את סיפורו של האיש, הבנתי לפשר ההתמסרות הבלתי נלאית שלו לכל דבר שבקדושה, וראיתי גם אמונת חכמים בטהרתה.
חלון בית החולים (אברהם אבינו גיליון 320)
שני אנשים חלקו חדר בבית החולים. אחד האנשים הורשה לשבת במיטתו במשך שעה בכל יום, כדי לנקז את הנוזלים מריאותיו. מיטתו הייתה מוצבת ליד החלון היחידי בחדר. האדם השני נאלץ לשכב במיטתו במשך כל היום, ללא יכולת לקום. שני הגברים דיברו ביניהם שעות על גבי שעות. הם דיברו על המשפחות שלהם, על העבודה שלהם, על בית הכנסת בו התפללו, מה עשו בצבא. בכל פעם כאשר האדם שליד החלון הורשה לשבת, הוא העביר את הזמן על ידי תיאור של כל המראות הנראים מהחלון לחברו לחדר.
האדם במיטה השנייה חיכה בכל יום, לשעה בה עולמו הורחב ונמלא בצבעים ובחיים המתוארים על ידי חברו שליד החלון. החלון השקיף על פארק ירוק עם אגם יפהפה, ברווזים וברבורים שטים במים בשעה שילדים משחקים בתופסת ומחבואים. האדם שליד החלון תיאר את שראה והאדם במיטה השנייה עצם את עיניו והפליג בדמיונו אל הפארק שטוף השמש.
בוקר אחד האחות הגיעה לחדרם של החברים ומצאה את גופתו של החבר במיטה שליד החלון. הוא נפטר בשלווה בשנתו. האחות קראה לעובדי בית החולים כדי שיפנו את גופת הנפטר. לאחר זמן מה, ביקש החבר שנשאר לבדו לעבור למיטה שליד החלון. האחות הסכימה, והעבירה אותו אל המיטה הנכספת. האיש התרומם אט אט והביט לראשונה מחלון החדר. המראה היחידי אותו ראה, היה של קיר לבנים ריק. החולה קרא לאחות ושאל אותה מה לדעתה גרם לחברו לתאר דברים נפלאים כל כך. האחות ענתה לו כי ידידו היה עיוור, וכלל לא יכל לראות את שמחוץ לחלון. ואז הוסיפה ואמרה אולי הוא רק רצה לעודד אותך. מוסר השכל: יש אושר בלתי נדלה בגרימת אושר לאחרים, למרות המצב בו אנו נמצאים. צרת רבים חצי נחמה, אך שמחת רבים מוכפלת פי כמה.
חוויית השבוע שלי
חשש,דרך צחות,משנה למלך,אדם הראשון,תזכורת,יום הכיפורים,אמונת חכמים,בית החולים,עולם האמת,רופאים,
